החלטה בתיק רע"א 20215-05-12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב), מיום 2.4.12, בת.א. 4033/02.

רקע עובדתי

1.            בבית משפט קמא מתנהל הליך של פירוק שיתוף. ביום 31.5.05 ניתן פסק דין חלקי לפיו פירוק השיתוף ייעשה בדרך של התמחרות פנימית בין הצדדים ומונה כונס נכסים לביצוע הפירוק.

2.                הצדדים ביצעו התמחרות בה זכו המשיבים ברכישה של מחצית הזכויות בדירה מאת המבקשת. ביום 4.1.09 נחתם הסכם מכר בין הצדדים (להלן: " ההסכם"). בהסכם נקבע, בין השאר, כי המשיבים יפקידו את התמורה בהתאם ללוח התשלומים בידיו הנאמנות של כונס הנכסים.

3.                בסעיף 4 להסכם נכתב: " הואיל ובמעמד חתימת הסכם זה, טרם נרשמו זכויות הבעלות במחצית הדירה, הנמכרות לפי הסכם זה, ע"ש המוכר, אזי תשלום התמורה לפי הסכם זה, יבוצע ע"י הפקדתו אצל כונס הנכסים, בנאמנות... והצדדים נותנים לנאמן הוראות בלתי חוזרות כדלקמן... (2) להעביר את הכספים שבחשבון הנאמנות, לרבות את פירות הכספים, למוכר באופן ובמועדים הבאים: (א) סכום של 50% לאחר משלוח הודעה לחברה המשכנת לצורך רישום הערה רישומי החברה (ב) היתרה עד לסך 100% מהתמורה, לאחר שנרשמה זכות הבעלות בדירה ע"ש הקונה, בלשכת רישום מקרקעין...".

4.                סכום התמורה בסך של 705,000 ש"ח שולם על ידי המשיבים, כאשר 20,000 ש"ח מתוכו הועבר ישירות לידי המבקשת והיתרה על סך 685,000 ש"ח הופקדה בידיו הנאמנות של כונס הנכסים. הליכי רישום הזכויות לא הושלמו וביום 10.6.09 הגיש כונס הנכסים לבית המשפט קמא דו"ח על הליכי הכינוס ובקשה למתן הוראות. בבקשתו פירט הכונס את התנהלות הצדדים, ובפרט את התנהלות המשיבים, שהערימו מכשולים רבים על הליך הכינוס, כאשר בין היתר גרמו לדחיית ההתמחרות ואף סירבו במשך תקופה ממושכת לחתום על ההסכם. כמו כן ציין הכונס, כי התשלומים לא בוצעו כמוסכם והכונס נאלץ "לרדוף" אחר המשיבים כדי שיבצעו את המוטל עליהם על פי ההסכם. בקשת הכונס היא להורות לצדדים לפעול לפי סעיף 4 להסכם, על מנת שהליכי הכינוס יבואו אל סיומם.

5.                בתשובתה לבקשה למתן הוראות טענה המבקשת, כי המשיבים הפרו את ההסכם עמה הפרה יסודית ומשכך היא זכאית לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. עוד טענה, כי המשיבים סיכלו את אפשרותה להעביר על שמם את הזכויות בדירה, בכך שמאז שנת 2008 הם סרבו לשתף פעולה עמה וטרם העבירו לה את המסמכים הנדרשים על ידי החברה המשכנת, כגון אישורי מיסים. המבקשת הוסיפה וטענה, כי היא עצמה קיימה את כל דרישות החברה המשכנת, ככל שהן נוגעות למחצית הזכויות בדירה אשר אמורות להירשם על שמה, ועל כן יש לראות בה כמי שקיימה את חובתה לפעול לרישום ראשוני של הזכויות, ומשכך רשאית היא לקבל 50% מהתמורה שהופקדה בידי הכונס.

החלטת בית משפט קמא

6.                בית המשפט קמא, לאחר שעיין בטענות הצדדים, קבע כך: " לאחר עיון בבקשת הכונס (דו"ח מס' 1), לאחר עיון בתשובת התובעים לבקשת הכונס, לאחר עיון בתשובת הנתבעת לבקשת הכונס, לאחר ששקלתי את כל הטיעונים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לכונס את ההוראות המבוקשות על ידו". משמעות החלטה זו היא שעל הצדדים לקיים את הוראות סעיף 4 להסכם.

7.                על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

ביום 28.5.12 הוריתי למשיבים להגיש תשובתם לבקשה.

עיקרי טענות הצדדים

8.                המבקשת טוענת כי החלטת בית המשפט היא לאקונית ואינה מנומקת. כמו כן, נטען כי בית המשפט לא דן בסוגיה המרכזית שהועלתה בפניו, והיא סיכול הליכי הכינוס על ידי המשיבים שלא כדין והפרתם היסודית את החוזה. נטען, כי בהחלטתו יצר בית המשפט "מעגל קסמים" שלא מאפשר את העברת תמורת המכר לידי המבקשת ככל שהמשיבים מתמידים בסירובם לשתף פעולה עמה.

9.                בגדרה של בקשת רשות הערעור בקשה המבקשת להורות לכונס הנכסים להעביר לידיה באופן מיידי את כל הכספים שמופקדים אצלו; להורות למשיבים לשלם את מחצית סכום האגרה לחברה המשכנת; להורות למשיבים להמציא את אישורי המיסים לחברה המשכנת; לקבוע כי המשיבים הפרו את ההסכם בין הצדדים ולחייבם בפיצוי המוסכם על פי ההסכם.

10.            המשיבים טוענים, כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב, לאחר שהמבקשת קיבלה את הכספים המגיעים לה מכוח החלטת בית המשפט וכעת היא פועלת לבטל את ההחלטה. נטען, כי מהות הבקשה היא שחרור המבקשת מחיוביה החוזיים ולא ניתן במסגרת ערעור ליתן סעד שכזה. החלטת בית המשפט קמא ניתנה במסגרת סמכותו בדונו בבקשה למתן הוראות של כונס בתביעה לפירוק שיתוף, וכל הטענות שעניינן סכסוך המאוחר להחלטה על פירוק השיתוף אינן עומדות להכרעה לפני בית המשפט בהליך זה. המשיבים אף מציינים כי הגישו תביעה בגין הפרת ההסכם נגד המבקשת, אולם היא נמחקה לאחר המלצת בית המשפט למחקה, שכן התביעה הוגשה עוד טרם החלטת השופט מילנוב בבקשה למתן הוראות לכונס  (ת.א. 1971/10). לסיכום טוענים המשיבים, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של השופט מילנוב, שנתבקש לאשר את בקשת הכונס, שתואמת את הסכם המכר, ובצדק לא הטריח עצמו לדון בטענות המבקשת, שאינן מן הסוגיה שעמדה בפניו.  

11.            לגופו של עניין נטען, כי המשיבים עושים כל אשר לאל ידם כדי להביא את רישום הזכויות לסיומו. כך, הם העבירו למבקשת את כל אישורי המיסים שבידם ואף הסכימו לחתום על ייפוי כוח לטובת ב"כ המבקשת לשם הסדרת רישום הזכויות בחברה המשכנת. נטען, כי העיכוב ברישום נובע ממחדליה של המבקשת והפרת חיוביה על פי ההסכם.

דיון והכרעה

12.            דין בקשת רשות הערעור להידחות.

13.            עיקר טענותיה של המבקשת עוסקות בהפרת ההסכם על ידי הצדדים, ומטעם זה, ככל הנראה, אף בית משפט קמא לא נדרש אליהן. כפי טענת המשיבים, לבית משפט קמא, בהליך אליו נדרש, אין את הכלים המשפטיים הדרושים לצורך דיון בטענותיה של המבקשת, הטעונות הוכחה. על אחת כמה וכמה שאין זה מתפקידה של ערכאה זו בהליך של בקשת רשות ערעור, לדון בטענות אלה לראשונה. טענותיה של המבקשת צריכות להתברר במסגרת הליך משפטי נפרד. ממילא, אין כל פסול בהחלטתו של בית משפט קמא. ככל שיש למי מהצדדים טענות לגבי הפרת ההסכם, יתכבד וינקוט בהליכים המשפטיים המתאימים העומדים לרשותו.